מי היה ל. רון האברד?

ל. רון האברד היה סופר, פילוסוף, הומניסט והמייסד של דת הסיינטולוגיה. הוא נולד ב-13 במרץ 1911 בטילדן שבנברסקה, ונפטר ב-24 בינואר 1986.

הדרך הארוכה ומלאת ההרפתקאות שלו לתגליות החלה בגיל צעיר. בהדרכתה של אימו, אישה משכילה מאוד, הוא קרא על נושאים הרבה מעבר לגילו: שייקספיר, פילוסופיה יוונית ושורה ארוכה של קלאסיקות מאוחרות יותר. עם זאת, שנותיו הראשונות היו רחוקות מלהיות מול ספרים, וכאשר משפחתו עברה להלנה שבמונטנה, הוא החל עד מהרה לאלף סוסי פרא ביחד עם טובי הבוקרים המקומיים.

כנער סקרן באיזור מערב אמריקה שהיה אז עדיין מלא מאבקים ותלאות, הוא גם התיידד עד מהרה עם הילידים האינדיאנים משבט הבלקפוט – כשהוא לומד את הפולקלור והאגדות של השבט מרופא אלילים מקומי וכך משיג את הסטאטוס הנדיר מאוד של 'אח לדם'. עד גיל שלוש-עשרה הוא גם התבלט בתור הצופה בדרגת נשר הצעיר ביותר במדינה, וכך ייצג את ארגון הצופים של אמריקה בפני נשיא ארצות-הברית דאז, קלווין קוליג'.

עם זאת, מה שייחד את ל. רון האברד הצעיר יותר מכול היה סקרנות שאינה יודעת שובע ביחד עם רצון מלידה לשפר את מצבו של האדם.

מי שזיהה במדויק את התכונות האלה, ומי שהיה לא פחות מאשר תלמידו של זיגמונד פרויד וקצין הצי האמריקני היחיד שלמד פסיכואנליזה בווינה, היה קומנדר ג'וזף צ'. תומפסון, שהציג בפני ל. רון האברד הצעיר את התיאוריה הפרוידיאנית.

למרות שרון באמת ובתמים הוקסם מהאפשרויות של הבנה מעמיקה של המיינד האנושי, הוא נשאר עם הרבה שאלות לא פתורות.

עם שליחתו של אביו לדרום האוקיאנוס השקט כקומנדר בצי ארצות-הברית, רון יצא למסעו הראשון מבין מסעותיו המהוללים לאסיה. עד גיל תשע-עשרה, הוא עבר מעל ארבע-מאות אלף קילומטרים, וסייר ברוב סין והודו. במהלך מסעו, הוא הפך לאחד ההרפתקנים היחידים מבני המערב שנכנסו למקדשי הלאמות הטיבטיים האסורים בגבעות המערביות של סין, ולמד עם לא אחר מאשר האחרון בשושלת הקוסמים מחצרו של קובלי חאן. עם זאת, למרות כל הפלאים שהוא ראה, לא היתה לו ברירה אלא להסיק שהחוכמה האגדית של המזרח לא עשתה דבר כדי להקל על הסבל והעוני בארצות הנחשלות וצפופות האוכלוסין האלה.

כאשר רון חזר לארצות-הברית ב-1929, הוא חזר ללימודיו הפורמאליים, ובשנה שלאחר מכן נרשם לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. שם הוא למד מתמטיקה והנדסה, והשתתף בקורס האמריקני הראשון על תופעות אטומיות ומולקולריות. למרות שהם לא היו בהכרח נושאים מתוך בחירה, הם היו הנושאים שסיפקו לו את כלי החקירה שבעזרתם הוא חיפש תשובות לשאלות הלא פתורות על המיינד האנושי והחיים. ואומנם, ל. רון האברד היה הראשון שיישם מתודולוגיה מדעית על שאלות עתיקות-יומין לגבי הקיום.

כדי למלא את ימיו בתקופת האוניברסיטה, הוא גם הפך לאחד החלוצים המובילים בתעופה האמריקאית, והיווה סנסציה בפעלולי הטיסה שביצע בשמי מרכז ארצות-הברית. אבל בסופו של דבר, ובמיוחד לאור מה שנחשב ל-"מדע המיינד" במעבדות הפסיכולוגיה של האוניברסיטה, הוא יכול היה רק להסיק שלאקדמיה המערבית אין תשובות.

כפי של.ר.ה כתב מאוחר יותר:

"היה ברור מאוד שאני עוסק וחי בתרבות שידעה על המיינד פחות מאשר השבט הפרימיטיבי ביותר שאי פעם באתי עמו במגע. מאחר שידעתי גם שהאנשים במזרח לא היו מסוגלים להגיע לעומק רזי המיינד בצורה מעמיקה וניתנת לחיזוי כפי שהם גרמו לי לצפות, ידעתי שאני אצטרך לערוך הרבה מאוד מחקר".

כדי לממן את המחקר הזה בתקופה של השפל הגדול, רון התחיל את השלב הראשון של קריירה ספרותית בת חמישים שנה. עד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, הוא היה בין הסופרים הנקראים ביותר בתקופת השיא האגדית של הספרות הזולה האמריקנית. הוא כתב גם טקסטים לכמה תסריטים בלתי נשכחים במהלך תור הזהב של הוליווד, ועדיין זוכרים אותו בזכות עבודתו על סרטים שוברי קופות שונים ועל סרט קלאסי שנכתב עבור קלארק גייבל.

אבל רון, שמעולם לא שכח את החיפוש הראשוני שלו, המשיך במחקרו העיקרי עם משלחות מחקר לארצות פרימיטיביות מרוחקות. בסך הכול הוא חקר בסופו של דבר 21 גזעים ותרבויות בשעה שהוא חיפש "מכנה משותף שנמצא בבסיסו של הקיום", שעליו הוא יוכל לבנות פילוסופיה מעשית למען שיפור האדם. בתחילת 1938, הוא בודד את המכנה המשותף הזה בתור שרוד!

העובדה שההישרדות היא מניע מרכזי בכל הדברים החיים לא היתה רעיון חדש. אבל העובדה שכל החיים ניסו בסופו של דבר רק לשרוד – זה היה חדש לגמרי. רון הציג את התגלית הזאת במקור בכתב יד שנקרא "אקסקליבר." למרות שלבסוף הוא בחר שלא לפרסם את העבודה משום שהיא לא כללה שום שיטה ממשית לשיפור, כאן היה קנה המידה הפילוסופי שעל פיו הסתדר כל המחקר העתידי.

כהכרה בהישגים של מסעות המחקר שלו במהלך השנים האלה, רון הוזמן ב-1940 להצטרף למועדון המסיירים המהולל, שבו הוא היה חבר ביחד עם חוקרי האתנולוגיה הבולטים בזמנו. כתוצאה מכך, כל משלחות המחקר שהוא הוביל לאחר מכן נערכו תחת הדגל המבוקש של מועדון המסיירים – כשהראשונה שבהן היתה מסע שנערך בשלהי 1940 לאלסקה, שבו הוא לא רק ערך מחקרים שהיוו ציון דרך לגבי שבטי אינדיאנים לחופי האוקיאנוס השקט, אלא גם היה הראשון שהשתמש במערכת ניווט לטווח ארוך שהוכנסה לשימוש בכל נתיבי הים והאוויר בעשורים המאוחרים יותר של המאה ה-20.

עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה, רון נכנס לצי ארצות-הברית בדרגת סגן. בהתחלה הוא שירת כקצין מודיעין אמריקאי בכיר באוסטרליה. עם שובו לארצות-הברית (בתור פצוע המלחמה האמריקני הראשון בקרב בדרום האוקיאנוס השקט), הוא המשיך לשרת כחייל מצטיין גם בצפון האוקיאנוס השקט וגם באוקיאנוס האטלנטי – כשהוא מפקד על קורבטות נגד צוללות, ומאמן צוותים לנחיתות על היבשה מהים. למרות שהוא קיבל עיטורים רבים על משימות שביצע תחת אש, הוא היה עצוב מאוד לראות את הטבח ואת חוסר האנושיות שנבעו כתוצאה מכך, ולכן החליט להכפיל את מאמציו לשפר את מצבם של בני האדם. בהתאם לכך, הוא המשיך במחקרו אפילו במהלך הימים החשוכים ביותר של 1943 ו-1944.

כשהוא עיוור חלקית וצולע מפציעות שספג בקרב, סגן ל. רון האברד אובחן כנכה לצמיתות ב-1945 ואושפז באוקלנד, קליפורניה. עם זאת, בשלב הזה הוא כבר פיתח את הגישה המעשית הראשונה לתרפיה נפשית ונהלים מעשיים להקלת טראומה. הוא בחן את הנהלים האלה על שבויי מלחמה לשעבר, אשר למרות טיפול רפואי אינטנסיבי לא הצליחו לשקם את בריאותם. עם השימוש בטכניקות מוקדמות של דיאנטיקה כדי להסיר "מחסומים נפשיים" שמנעו מהם להגיב לתרופות, כל הפצועים שרון טיפל בהם החלימו במהירות ובצורה מדהימה תחת טיפול רפואי סטנדרטי. כשהוא משתמש באותם הנהלים, הוא שיקם בעצמו את בריאותו שלו – כשהוא גורם לרופאים מבוכה רבה.

לאחר שהשלום הושב על כנו, רון החל לבחון בצורה מעמיקה יותר את המעשיות של דיאנטיקה בקרב מאות אנשים מכל שכבות החיים. לאחר ליטוש בלתי פוסק ב-"מעבדת העולם האמיתי" הזאת, הוא הכין מסמך שפירט גם את התיאוריה שבבסיסה של דיאנטיקה וגם את הטכניקות. המסמך הזה נקרא 'דיאנטיקה: התזה המקורית', ועותקים של כתב-היד חולקו בהתחלה לחוגים רפואיים ומדעיים. אבל בתוך זמן קצר מאוד, העותקים האלה שוכפלו בלהיטות והועברו לאחרים, עד ש-'התזה המקורית' של רון הסתובבה פשוטו כמשמעו בכל רחבי העולם.

כדי לענות על שטף של שאלות מקוראים, הפצירו ברון לאחר מכן לחבר טקסט סמכותי מקיף בנושא. בתגובה, הוא החל לעבוד על 'דיאנטיקה: המדע המודרני של בריאות הנפש', הטקסט המקיף הראשון שאי פעם נכתב על המיינד האנושי ועל החיים. העבודה, שפורסמה ב-9 במאי 1950, דורגה מיד בראש רשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס וגרמה לצמיחתן של כ-750 קבוצות דיאנטיקה מחוף לחוף. היא גם נתנה השראה להקמה של 'מוסדות לדיאנטיקה' בשש ערים באמריקה כדי לעזור להקל על התקדמותו של רון בנושא.

ההתקדמות הזאת היתה מהירה, שיטתית ותרמה לתגליות חשובות לא פחות ממה שקדם לה. כהמשך של הפרק האחרון ב-'דיאנטיקה', שם רון כתב על תוכניות לעסוק ב-"המשך מחקר על כוח החיים", הוא מצא את עצמו עד מהרה חוקר ראיות הולכות וגדלות לכך שכוח החיים הזה היה במהותו רוחני ונפרש הרבה מעבר לתקופת חיים אחת. כפי שהוא ניסח זאת:

"עם התפתחותה של דיאנטיקה, נראה יותר ויותר שהיא מסוגלת בפוטנציה ליצור מגע, בסופו של דבר, עם נפש האדם, שלעתים קרובות הניחו את דבר קיומה, אבל מעולם לא חשו אותה, מדדו אותה וחוו אותה בצורה מעמיקה".

ההצהרה הוּכחה כמדויקת לחלוטין, ועם חקירה נוספת בשלהי 1951 ובשנת 1952, רון אכן יצר מגע עם נפש האדם, מדד אותה וסיפק אמצעי להתנסות בה. כך נולדה דת הסיינטולוגיה בתור "הלימוד של הנפש והטיפול בה ביחס לעצמה, לעולמות ולחיים אחרים".

בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, רון המשיך לחקור יותר ויותר לעומק את טבעה של הרוח ואת הפוטנציאל שלה, בעודו מתעד תגליות בהרצאות מוקלטות, בפרסומים טכניים, במאמרים ובספרים. בזמן שקהילת הסיינטולוגים הולכת וגדלה גם היא באותה מידה, נפתחו ארגוני סיינטולוגיה ברחבי ארצות-הברית, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה. לפיכך, רון פיקח על הצמיחה העולמית של סיינטולוגיה ופעל גם כדי לעשות קודיפיקציה לנתיב מדויק וסטנדרטי שלאורכו יוכלו אנשים לטפס למצבים גבוהים יותר של מודעות.

עם זאת, מאחר שסיינטולוגיה כוללת את כל תחומי החיים, אין בסופו של דבר שום היבט של הקיום האנושי שעבודתו המאוחרת יותר של ל. רון האברד לא עסקה בו. כשהוא מתגורר בבריטניה, ולאחר מכן על סיפונה של ספינת מחקר בים התיכון, באוקיאנוס האטלנטי ובקריביים לפני שובו לארצות-הברית, הוא שאב מתוך המאגר הגדול של נוהלי סיינטולוגיה כדי לפתח מגוון של טכנולוגיות לשיפור החברה. כלומר:

• השיטות של ל. רון האברד לגמילה מסמים מיושמות כעת בכ-50 מדינות. הן הוכחו כפי חמש יותר אפקטיביות מאשר כל תוכנית אחרת בעלת מטרה דומה.

• התוכנית שלו לשיקום אסירים נמצאת כעת בשימוש ביותר מ-2,000 בתי כלא ומוסדות כליאה בעולם והביאה לירידה של 80 אחוז בחזרה לפשיעה.

• הטכנולוגיה שלו ללמידה ולאוריינות מועברת ביותר מ-70 מדינות.

• התקנון המוסרי והמדריך לחיים טובים יותר של ל. רון האברד שזכה להוקרה עולמית, הדרך אל האושר, הוא ספר לא דתי ופונה לשכל הישר. התקנון הוכח באופן סטטיסטי כאפקטיבי בהיפוך מגמות מוסריות מתדרדרות ברחבי קהילות שלמות בעולם, עם כ-100 מיליון עותקים שהופצו ביותר מ-90 שפות ברחבי יותר מ-150 מדינות.

אבל, כמובן, הסיפור המלא של ל. רון האברד יכול להסתיים אך ורק עם השלמת מחקרו העיקרי. לפני פטירתו ב-1986, הוא עשה קודיפיקציה מלאה לכל החומרים של דיאנטיקה וסיינטולוגיה לשם יישום בכל רמה בחברה וכדי להגיע אל הרמות הרוחניות הגבוהות ביותר.

כיום, החומרים האלה כוללים עשרות מיליוני מילים שהוצאו לאור, הרצאות מוקלטות וסרטים. עם תפוצה של יותר מ-250 מיליון עותקים של עבודותיו, רון נתן השראה לתנועה בת מיליונים שמגיעה לכל היבשות בעולם.

כעדות למעשיוּתה של המורשת שלו קיימים הניסים של הטכנולוגיה שלו ומיליוני חבריו ברחבי העולם שמעבירים את המורשת הזאת הלאה. שניהם ממשיכים לגדול במספר עם כל יום שחולף, ומאשרים את מה שרון הצהיר במילותיו שלו, במאמר "הפילוסופיה שלי":

"אני אוהב לעזור לאחרים, ורואה בכך את הנאתי הגדולה ביותר בחיים לראות אדם משחרר את עצמו מן הצללים המקדירים את ימיו.

הצללים האלה נראים לו כל-כך סבוכים והם כל-כך מעיקים עליו, עד שכאשר הוא מגלה שהם אכן צללים ושהוא יכול לראות מבעדם, לעבור דרכם ולעמוד שוב באור השמש, הוא מאושר מאוד. ואני חושב שאני שמח באותה מידה כמוהו".