כנס ניקיון כפיים

עוד על המוצר כנס ניקיון כפיים

הדרך אל הגיהינום – האדם יודע טוב מאוד לצייר סימנים מכוערים שמצביעים על מסלולה וכיוונה.

הדרך אל גן עדן – לשם האדם נשלח לעתים קרובות אבל מעולם עדיין לא הגיע – נראה יותר שהוא מצא את ״המקום האחר״.

אבל עכשיו דרך רחבה נפתחה לרווחה – עם סיינטולוגיה.

האי-מיטר ו-'בדיקת התהליך', כאשר הם נעשים בידי אודיטורים מיומנים, יכולים לפתוח מבול של הפרות התקנון ולשחרר החוצה מפלים עד כלות הגיהינום.

ועם עלות השחר שוב יופיעו טיפות של טל על עלי הוורד.– ל. רון האברד

"ניקיון כפיים מוביל לחיים מאושרים", כתב מר האברד בסתיו של 1961. וכפי שהנוכחים ילמדו בקרוב, מה שיצר את ניקיון הכפיים היה האי-מיטר.

אבל בעוד שהוא תמיד הכריז בכנסים של סיינטולוגיה על פיתוחים שהיוו ציוני דרך, הכנס שהוא תכנן הפעם עורר רמת ציפייה חסרת תקדים. הכרזות הארגונים לא רק קידמו את זה, הם התעקשו על נוכחות: "אנחנו רוצים שכל סיינטולוג במדינה יהיה נוכח בכנס הזה – זה עד כדי כך חשוב!"

אבל הכנס הזה, שנערך במלון מייפלאור בוושינגטון די-סי, החל מ-30 בדצמבר 1961 עד 1 בינואר 1962, סימל הרבה מעבר לתחילת שנה חדשה – זה היה אופק חדש לגמרי, עתיד חדש עבור סיינטולוגיה:

"יש לי קרוב לוודאי את החדשות הטובות ביותר בשבילכם שאי פעם נתתי בכנס".

ועם מילות הפתיחה האלה, עד מהרה היה ברור שזה גם סוג חדש של כנס:

"כי בכנס הזה אני לא הולך לנהוג בכם בכפפות של משי".

למעשה, הסיפור החל שבעה חודשים קודם לכן – ב-7 במאי, 1961, אם לדייק. זה היה יום שישנה לעולמים את פניה של סיינטולוגיה, החל מהאופן עצמו שבו אודיטורים הוכשרו, אל אופן ההתנהלות של סשן ועד למבנה הגשר עצמו. כי זה היה היום שבו נפתח קורס התדרוך המיוחד של סיינט-היל (SHSBC).

אם הטכנולוגיה התקדמה ביציבות, שנה אחר שנה, זה היה כלום בהשוואה לדיוק שהיה צפוי לה כעת. המהפכה הראשונה בהכשרת אודיטורים קרתה בגלל דרישה לסוג חדש של תהליכים שדורשים רמת מיומנות גבוהה יותר. כך הגיע הפיתוח של תרגילי הכשרה (ת"רים). אבל לא משנה עד כמה אותם תהליכים מוקדמים הצליחו להגיע לכל CASE, אי אפשר היה אפילו להשוות אותם למה שמר האברד התייחס אליו ב-'תהליכי שאיפות' – שכוללים את ה-Be, Do ו-Have של תטן. ומה שהאודיטינג ההוא דרש היה משהו אחר, כפי שהוא הסביר באותה הרצאה ראשונה של קורס התדרוך:

"עכשיו, כל עובדת הקלירינג היום תלויה באי-מיטר הזה. אם אתם יכולים לקרוא את האי-מיטר הזה בצורה טובה, אתם יכולים להביא אנשים לקליר, ואם אתם לא יכולים לקרוא את האי-מיטר הזה בצורה טובה, אתם בהחלט לא יכולים. זאת המשמעות של זה במילים אחדות".

זאת גם הסיבה מדוע, כצעד ראשון, הוא פיתח אי-מיטר חדש לגמרי – שנבנה על פי המפרט המדויק שלו ותחת השגחתו הישירה. אחרי מספר דגמי אבטיפוס (Mark I, Mark II, Mark III) היה לו האי-מיטר הראשון שהיה מדויק ושבאמת אפשר היה לעבוד איתו, ה-Mark IV של האברד. בשלב הבא, כשהוא לוקח בחשבון את כל מה שהוא למד בעשר השנים האחרונות, הוא כתב את הספר הראשון על הפעלת האי-מיטר והסברים על תגובותיו השונות, 'יסודות האי-מיטר'. אבל לא משנה עד כמה נקודת המפנה של אותו אי-מיטר היתה מתקדמת, הסיפור הגדול אף יותר היה קשור למה של. רון האברד גילה דרך השימוש בו:

"חקירה מקיפה מאוד של הדבר הזה העלתה כמה מהנתונים המדהימים ביותר שאי פעם התגלו בסיינטולוגיה, וזאת עובדת הקיום והמחקר של הדבר שנקרא שאיפות-בעיה-מאסה. אלה מאסות של אנרגיה מנטלית, אפשר לומר, שהיא שרופה עד אפר, ואף אחד לא מצליח להיפטר מהגחלים".

לגבי הדברים האחרים שהגילוי הזה כלל, ההגדרה, ניתוח המבנה ואופן הבנייה של שאיפות-בעיה-מאסה (GPM) כלולים כאן, בהרצאה היחידה לציבור הרחב שאי פעם ניתנה בנושא מחוץ לקורס התדרוך המיוחד של סיינט-היל.

שם טמונה מהותו של הכנס הזה. כי בעוד שגילוי ה-GPM יהיה נושא המחקר בשנים שלאחר מכן – ויוביל לפיתוח 'קורס הקלירינג' – הוא חשף משהו שהשפיע על כל רמת אודיטינג והכשרה של אודיטורים: נצירות.

שם טמונה התשובה לניקיון כפיים ומדוע בסופו של דבר הכנס הזה ציין את הנצחיות עצמה:

"אין לה שום קשר לערכי מוסר.

יש לה קשר הדוק מאוד להתקדמות למעלה וקדימה ולחופש.

אם רק תוכלו להיות מספיק אמיצים כדי להיות מספיק טובים כדי לבצע את העבודה, אתם תהיו חופשיים".