כנס ניתוח המבנה של המיינד האנושי

עוד על המוצר כנס ניתוח המבנה של המיינד האנושי

אני חושש שהממשות של זה תגיע מוקדם מהצפוי. אתם עומדים לרשת את הפלנטה הזאת, בין אם זה מוצא חן בעיניכם או לא. אני יכול רק לקוות שאתם במצב מספיק טוב כדי שזה ימצא חן בעיניכם.– ל. רון האברד

כפי שמר האברד עמד להכריז, הגיע הזמן שהוא יעשה בדיוק מה שהוא תכנן במשך עשר שנים – לפתוח את שערי הכניסה עבור שטף של קהל חדש לחלוטין. זו היתה החלטה שהיתה קשורה כולה לפיתוחים הטכניים של השנה החולפת. כפי שהוא אמר לנוכחים בכנס:

ביצוע קלירינג של CASEs לא היה הדבר שעצר אותנו. הדבר שעצר אותנו היה לגרום ל-CASEs להתחיל. לדאוג לכך שה-CASEs יתחילו. אם נדאג שהם יתחילו, נוכל להפוך אותם לקליר. הבעיה שלנו היתה לגרום להם להתחיל לקבל הישגים יציבים. והיום אנחנו יכולים לגרוף את כולם".

לאחר שנים של מחקר, הוא כבר פיתח תהליכים כדי להגיע לכל CASE ופיתח את הטכנולוגיה כדי לקדם אותם לקליר. נשאר רק מחסום אחד – לגרום לפרקליר להיות in-session כדי שאפשר יהיה ליישם את הטכנולוגיה. זו היתה ההתמקדות העיקרית שלו ב-1960. הדבר שבו הוא טיפל היה קשור כולו לעצם ההגדרה של "in-session": מתעניין ב-CASE של עצמו ומוכן לדבר אל האודיטור.כך הגיעה התגלית המדהימה שלו, שישנם פרקלירים שלא התעניינו ב-CASE שלהם. ובלי זה, אי אפשר היה להגיע לשום הישגי CASE בכלל! כשהוא המשיך לחקור, הוא בודד ארבעה פקטורים שמנעו התעניינות, ומשמעותי אפילו יותר מזה, הפקטור של עזרה.למעשה, הם לא היו מעוניינים לטפל ב-CASE שלהם כי הם אפילו לא האמינו שעזרה היא אפשרית.

מיד לאחר מכן, מר האברד עשה את פריצת הדרך על "התחלת CASEs״, עם הפיתוח של 'תהליכי קדם-סשן', שנקראו כך משום שהם טיפלו בפקטורים שהיו נחוצים כדי שהסשן בכלל יוכל להתחיל – מכאן, קדם-סשן.

לאחר שפרסם אותם לשימוש מיידי בהפצה (בכנס לונדון על הפצה ועזרה), הוא התחיל קורס חדש, הקורס הקליני המתקדם ה-1 של סיינט-היל' (ACC), כדי ללמד אודיטורים על השימוש המלא בהם באודיטינג. בנוסף לכך שהפקטורים האלה העלו אנשים חדשים לרמת התעניינות וגרמו להם להתחיל את האודיטינג הראשון שלהם, פקטורים אלה היו חיוניים ל-CASE של כל סיינטולוג:

"בסדר. בשלב כלשהו באוקטובר 1960, נעשיתי ער לעובדה ששלטנו בעניין. הקורס הקליני המתקדם הראשון של סיינט-היל התחיל להעלות CASEs לאורך הדרך בסיטונות, CASEs שמעולם לפני כן לא זזו במשך שנים של קבלת תהליכים. היו שם כמה מאותם CASEs שמעולם לא זזו במסגרת אודיטינג, ואנחנו הזזנו אותם. שלטנו בעניינים ממש באותה נקודה".

כל זה מסביר מה ל. רון האברד הביא לכנס הזה. כי אם העשור החולף התמקד בהתפתחות טכנית כדי להפוך את ההישג הזה לאפשרי, עכשיו הגיע הזמן לעשות את הצעד הבלתי נמנע הבא. כפי שרון הסביר:

"עכשיו, זה בטוח לפתוח את דלת הכניסה. קחו את כולם, קחו את כולם".

בנוסף, הוא ידע בדיוק איך הוא יעשה את זה. כי כאשר הוא שילב יחד את כל שנות הפיתוח שלו, לרבות כל פקטור שמנע הישג CASE, הוא פיתח קורס חדש לגמרי שגילם בתוכו את סימן ההיכר של דיאנטיקה וסיינטולוגיה:

"מה שעשינו שהוא מרשים זה לעשות פריצת דרך מוחלטת בתחום המיינד האנושי, כשאנחנו לוקחים את האופי המעשי והניתן לחיזוי של המדעים המדויקים, ומעבירים אותו אל מדעי הרוח. זה מה שקרה בדיאנטיקה ובסיינטולוגיה".

ושם גם נמצאת המהות של מה שהוא הציג בתור 'קורס ניתוח המבנה של המיינד האנושי'. ההנחה שלו היתה ברורה. אם חלקים עצומים של האוכלוסייה אכן חשבו שעזרה היא בלתי אפשרית, זה היה בעיקר עקב העובדה ש-"עולם המיינד" תמיד היה שייך ל-"figure-figure״ של הפילוסופיה.

ועדיין, כפי שמר האברד עמד להציג, היו 20 פריטים – "דברים" – בדיאנטיקה ובסיינטולוגיה, שהיו "מוצקים וממשיים כמו מבחנות" ושניתן להציג אותם ולהדגים אותם בעולם הפיזיקלי.

וכך התחיל אחד מהכנסים הססגוניים ביותר בהיסטוריה. כי אם מלון שורהם כבר ראה הכול, החל מהעברת תהליכים לקבוצה ועד ת"רים בהוראה גבוהה, הרי שכאן היו מבחנות מבעבעות, גולגלות מפלסטיק, בובות, מוחות ואפילו שריפות!

ואפילו יותר לעצם העניין, לאחר של. רון האברד פיתח טכנולוגיה ליצירת קלירים, הוא שם עכשיו בידי כל סיינטולוג את האמצעים הפשוטים ביותר שניתן לחשוב עליהם כדי ליצור מודעות אצל כל אדם אחר שעדיין לא החל להתקדם בדרך. ושם טמונה המהות של מילים אלה:

"עד כמה רחוק אנחנו הולכים להתקדם עכשיו?

ובכן, אני יכול להגיד לכם בכנות, אנחנו מתכוונים ללכת עד הסוף.

פריטים קשורים

ה-ACC האמריקאי ה-22

תקליטור

₪ 490