ה-ACC האמריקאי ה-7
Certainty of Communication
לאחר של. רון האברד בודד כל נוהל ותהליך שהתברר שהם עובדים אצל אודיטורים אחרים, הוא עיבד אותם כעת ל-'נוהל אינטנסיבי׳ – נוהל שיטתי של תהליך יחיד שלפיו פרקליר יכול להגיע ל-exteriorization ולתרגל את היכולות שלו כתטן שלא תלוי בגוף. כי השאיפה התקדמה הרבה מעבר לדטרמיניזם-עצמי, ועכשיו היא כללה: "נכונות להיות גורם או תוצאה, נקודת-מקור, נקודת-קבלה, נכונות להיות כל דבר, לגרום כל דבר, להיות התוצאה של כל דבר, נכונות לסבול כל מרחק, לסבול מאסה או חוסר במאסה ולסבול את כל העניין של knowingness". עם הדגש על הגברת יכולת, סיינטולוגיה הגיעה למישור חדש. בבסיס של 'נוהל אינטנסיבי' היו האקסיומות של סיינטולוגיה, ובמיוחד החשיבות והכוח של תקשורת. זהו מאגר של טכנולוגיה לעבר פתירת CASE, לרבות הקשר של נוסחת התקשורת ב-exteriorization ובתהליכי תקשורת כדי להגביר את היכולות של תטן שהוא exteriorized. ולפני שה-ACC האמריקאי ה-7 הסתיים, מר האברד לא רק הרחיב את 'נוהל אינטנסיבי' אלא כתב את 'ספר-העזר לאודיטורים', שפורסם מאוחר יותר בתור 'יצירת היכולת האנושית'. כאן נמצאת המהות של דת הסיינטולוגיה.
מידע נוסףעוד על המוצר ה-ACC האמריקאי ה-7
שיפור התקשורת הוא הרעיון המרכזי של כל האודיטינג.– ל. רון האברד
במשך תשעה חודשים עמוסים שבהם נערכו שישה קורסים קליניים מתקדמים, מר האברד מצא דרכים פשוטות יותר לעבוד עם הנהלים והתהליכים של סיינטולוגיה וליטש אותם כדי להבטיח שהיישום שלהם יהיה בהישג ידו של כל אודיטור. עם זאת, הצהרה זו לבדה לא מעבירה את המשמעות המלאה של מה שהלך ונחשף במהלך אותה תוכנית אינטנסיבית של הרצאות, תרגול ואודיטינג באותם חדרי קורסים בפניקס. כי בעוד שפריצות הדרך נבנו זו על גבי זו, כשכל אחת מהן משמעותית מאוד וכולן יחד בעלות חשיבות עצומה, מאה האודיטורים שנבחרו לקבל את ההכשרה המתקדמת הזו הבינו שהם לוקחים חלק בהתרחשות היסטורית אמיתית. כלומר, לא פחות מהשגת השאיפה של הדתות, אשר בוטאה בכל ההיסטוריה הכתובה של האדם, שחרור הנפש באמצעות חוכמה.
לכן, כאשר מר האברד כינס את הקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-7 ב-23 ביוני 1954 מול קבוצת אודיטורים נבחרת ברחוב נורת' ת'רד מספר 616 בפניקס, ההתרגשות היתה בשיאה. והיתה לכך סיבה טובה. כי עם כל מה שנלמד מאז תחילתו של ה-ACC ה-1 באוקטובר 1953, רון בודד כעת כל תרגיל ותהליך שהוכחו כמעשיים ביותר בידי אודיטורים אחרים מלבדו, ותמצת אותם לסדרת תהליכים בודדת. הסדרה, שנקראה 'נוהל אינטנסיבי', היתה תוכנית שנבנתה צעד אחר צעד שבאמצעותה הפרקליר יכול להשיג exteriorization ולהשתמש ביכולות שלו – כתטן וללא תלות בגוף.
"בעזרתו (של הנוהל האינטנסיבי) יצאנו מתוך התחום של דטרמיניזם-עצמי בתור השאיפה העליונה שלנו. זאת לא השאיפה העליונה שלנו. השאיפה העליונה שלנו היא נכונות להיות גורם או תוצאה, נקודת-מקור, נקודת-קבלה, נכונות להיות כל דבר, לגרום לכל דבר, להיות התוצאה של כל דבר, נכונות לסבול כל מרחק, לסבול מאסה או חוסר מאסה ולסבול את כל העסק של knowingness, understandingness וכן הלאה".
למרות השלכותיו הברורות של נוהל שכל אודיטור יוכל ליישם אותו – שסיפק למעשה רשימת בדיקה של צעדים שמטרתם להיכנס נמוך יותר במדרג ולהגיע לרמה של כל CASE ואז להעלות אותו ל-exteriorization מלא – היה העניין של שינוי מוחלט בגישה.במקום להתרכז בחיסול המגבלות, הדגש הפך להיות הגברת היכולת, שבתורה טיפלה במגבלות כעניין של שגרה.
ואומנם, היתה כאן רמה חדשה לגמרי לא רק בתחום האודיטינג, אלא מבחינת הנושא של סיינטולוגיה עצמו. כי בבסיס 'הנוהל האינטנסיבי' והתהליכים החדשים האלה היו מונחות לא פחות מאשר האקסיומות של סיינטולוגיה. ואכן, התהליכים עצמם נלקחו ישירות מאותן אקסיומות, ובמיוחד, מהחשיבות והעוצמה יוצאות הדופן של ה-'תקשורת'. כפי ש ל. רון האברד תיאר זאת מאוחר יותר, זו היתה לא פחות מאשר אחת התגליות החשובות ביותר של סיינטולוגיה. ועבור אותם אודיטורים של ה-ACC ה-7, היא הניבה מצבור של נהלים שניתן היה להשתמש בהם כדי לפתור CASEs:
- שיקולים – מדוע הם נמצאים מעל להיבטים המכניים של מרחב, אנרגיה וזמן.
- נוסחת התקשורת – הקשר שלה ל-exteriorization.
- תקשורת דו-כיוונית – כיצד היא מובילה את ה-CASE ומאפשרת לפרקליר לעשות As-is לכל מצב.
- תהליכי תקשורת – כיצד משתמשים בהם כדי לתרגל תטן שהוא exteriorized ולהגביר את יכולותיו.
- המבנה של מסתורין – כיצד תקשורת פועלת כדי לפתור זאת.
- ליצור ולנתק – האמצעים לנתק את קווי התקשורת של תטן עם הגוף כדי שהוא יוכל לפעול כשהוא exterior.
- מתיחת-קו-ישר – מתיחת-קו-ישר של ARC, מתיחת-קו-ישר של זמן הווה, מתיחת-קו-ישר של נקודות מבט ו-SOP 8-D באמצעות מתיחת-קו-ישר, כולל איך מתיחת-קו-ישר מאפשרת לאדם למתוח קו תקשורת מ-'גורם' ל-'תוצאה'.
ועם אלה, מר האברד השיג בדיוק את הדבר שאותו הוא ביקש להשיג בתחילת ה-ACC ה-7:
"אם כן, השאיפה שלנו היא לא צבירת כמות עצומה של נתונים. השאיפה שלנו היא לברר איך יוצרים נתונים. השאיפה שלנו היא לא לזכור הרבה מאוד דברים, אלא לראות איך יוצרים זיכרון. השאיפה שלנו היא לא לצאת ולאהוב ולחבק את כל העולם, אלא לראות איך יוצרים אהבה. לא בהכרח לתקשר עם כל דבר על פני כדור הארץ וביקום הזה, אלא לגלות איך יוצרים תקשורת.
ולאחר שגילינו איך יוצרים את כל הדברים האלה, השאיפה שלנו היא שלא יהיה לנו לב חלש כמו לפילוסופים שמסתפקים בכתיבה על החיים, אבל שהם אף פעם לא מספיק אמיצים כדי לחיות אותם. לאחר שלמדנו איך יוצרים את כל הדברים האלה, השאיפה שלנו היא ליצור אותם".
כעדות להשגתן של שאיפות אלה, לפני סיומו של ה-ACC ה-7, ל. רון האברד לא רק הרחיב את 'הנוהל האינטנסיבי', אלא גם כתב טקסט שהיה כל-כך מקיף ביישום שלו עד שקראו לו 'ספר-העזר לאודיטור'.הספר, שמאוחר יותר קיבל את השם 'יצירת היכולת האנושית', ממשיך להוות מאז 1954 ועד היום את ההצהרה הרחבה ביותר הקיימת על סיינטולוגיה עצמה. לאחר מכן מר האברד החל לפעול למען הבטחת יישומו של הספר על-ידי כל הסיינטולוגים, עם סדרת הרצאות שהותאמה במיוחד ללוות את הספר וליצור בשילוב איתו את תוכנית הלימודים של 'קורס מקצועי' חדש. מההיסטוריה והמורשת של סיינטולוגיה כדת ועד ליישום ה-'אקסיומות' באודיטינג, ומארבעת מצבי הקיום ועד לדינמיקות ול-Operating Thetan – כל אחת מההרצאות היתה בעלת חשיבות כה רבה שהן זכורות לנצח בתור 'הרצאות פניקס'.
כאן, אם כן, נמצאת מהותה של דת הסיינטולוגיה.
