ה-ACC האמריקאי ה-4
Self-Determined Beingness
"בכל פעם שאנחנו יכולים לתקן CASE קשה יותר, אנחנו מגלים שאפשר לתקן CASE קל הרבה יותר מהר". במטרה לתקן את כל ה-CASEs, ל. רון האברד הגיע לפריצת דרך שניתן לבטאה במילה אחת – Beingness. בעקבות כך הגיעו נתונים חדשים ממר האברד על 'תהליכי Beingness', שמאפשרים לפרקליר להיות או להפסיק להיות כל דבר. כאן נמצא המפתח לעצור את הספירלה המתדרדרת ולהעביר being מ-Beingness כפייתי ל-Beingness מתוך דטרמיניזם-עצמי – ואת כל הדרך למעלה עד ל-Knowingness. גילויים חשובים לא פחות היו פריצות הדרך בנושא ההכשרה, שבעזרתם תלמידים למדו לא רק על מה לתת אודיטינג אלא גם למה, וגישה להכשרה של אודיטורים שאף תלמיד ב-ACC לא ציפה לה. במקום לתת להם תיאוריה, רון העביר את הנתונים באמצעות העברת תהליכים לקבוצה. כלומר, 48 סשנים על נושאים כמו הדינמיקה השנייה, דמיון, שינוי רעיונות, Exteriorization ובעלות. בנוסף, מר האברד הסביר את הקשר בין התטן לגוף ביחס למטבוליזם והדגים בעזרת האי-מיטר, ה-E-AR-400, בדיקת מטבוליזם בסיסי, הדגמה שבעקבותיה התלמידים היו בודקים את המטבוליזם שלהם, בעזרת ה-E-AR-400, לפני כל סשן של אודיטינג קבוצתי. כאשר ה-ACC האמריקאי ה-4 הסתיים, כ-30 אודיטורים הלכו לעבוד מיד בשדה, כשהם עושים נס אחר נס באמצעות יישום פריצות הדרך האלה של ל. רון האברד.
מידע נוסףעוד על המוצר ה-ACC האמריקאי ה-4
אני מנסה להכשיר כמה אנשים שיש להם מספיק הבנה על העסק הזה שנקרא חיים, על ה-livingness עצמו, שהם יוכלו להשיג תוצאות רק בגלל שהם מבינים את זה, ולא בגלל שהיינו צריכים לשרטט מפה גדולה. ולא בגלל שיש לנו הרבה תהליכים שבהם אנחנו יכולים להגיד למישהו 'אם רק תלך לאורך שביל העזים המסוים הזה מכאן לכאן, כתהליך, אז הפרקליר שלך יבריא'.– ל. רון האברד
זה היה ה-15 בפברואר 1954, ול. רון האברד עמד להעביר ACC שטרם היה כדוגמתו. התקדמות הטכנולוגיה היתה כל-כך גדולה, ההתרגשות שנבעה מהתוצאות המופלאות שהושגו על-ידי הבוגרים בשדה היתה כל-כך עצומה, שבקושי אפשר היה לעמוד בכמות הבקשות להרשמה.
ה-ACC ה-3 רק הסתיים, וכשאיגוד הסיינטולוגים של האברד היה מבוסס כעת כבסיס קבוע בפניקס אריזונה, מר האברד בקושי הספיק לנוח לפני שהוא התחיל להעביר את הקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-4 ברחוב נורת ת'רד 616, שלושה ימים מאוחר יותר. עם אוכלוסייה עולמית של מיליארדי פרקלירים, ההתמקדות שלו נשארה כפי שהיתה: למצוא דרך להיכנס במדרג נמוך יותר של רמת ההכשרה כדי לאפשר לכל אודיטור לטפל בכל CASE, ולמצוא דרך להיכנס במדרג נמוך יותר לטכניקות האודיטינג כדי שכל אודיטור יוכל לפצח אפילו CASEs "בלתי אפשריים".
בדיוק למטרה זו, מר האברד כבר עשה פריצת דרך חשובה נוספת שהתמצתה במילה יחידה בעלת עוצמה אך עם זאת בעלת השלכות רבות – Beingness.
"אתה גורם לדברים להתממש עם ה-beingness שלך. אתה רואה את עולם ה-MEST הזה כאן בצורה מספיק טובה אם אתה מוכן שיהיה לך מספיק beingness כדי להעניק לו beingness".
בעקבות זאת הגיעו נתונים חדשים לגמרי שהוא גילה על האופן שבו מתקנים beingness אצל הפרקליר באמצעות 'תהליכי Beingness' – תהליכים שמאפשרים לפרקליר להיות או להפסיק להיות כל דבר.
"ישנה היכולת להיות דברים בצורה מסוימת, שנובעת מדטרמיניזם-עצמי. זה סוג אחד של beingness. כל אחד יכול לקבל תועלת מהרצת התהליכים האלה ולו רק מההיבט של דטרמיניזם-עצמי. הוא משיג ודאות גדולה שהוא יכול להיות הדבר הזה, הוא יכול להיות הדבר ההוא, הוא יכול להיות משהו אחר. ואז מה שקורה זה שהוא חופשי יותר ויותר ויותר להתבונן בסביבה, להיות בסביבה, יש לו פחות ופחות דברים שבהם הוא צריך להילחם".
עם זאת, פריצות הדרך ביחס להכשרה היו לא פחות משמעותיות. כי מה של. רון האברד ביקש להחדיר לאודיטורים שהשתתפו ב-ACC ה-4 היה הרבה יותר מאשר היכולת לבצע תהליכים באופן מכני (אפילו כשהביצוע המכני הביא לתוצאות). הבנתו של האודיטור היתה גורם מכריע – שהוא ידע לא רק איזה אודיטינג הוא נותן אלא למה הוא נותן אותו.
בנוגע לשאלה איך מר האברד השיג את זה, זו היתה גישת הכשרה שונה ממה שציפו לה תלמידי ה-ACC. כי במקום הכשרה תיאורטית טהורה, הוא העביר תהליכים לקבוצה כדי להעביר את הנתונים. כלומר, 48 סשנים על נושאים כמו הדינמיקה השנייה, דמיון, שינוי רעיונות, Exteriorization ובעלות. לפיכך, התלמידים למדו דרך קבלת התהליכים והשגת התוצאות שלהם, וכך קיבלו ממשות סובייקטיבית שאפשרה להם להשתמש במה שהם למדו כדי לתת לאחרים אודיטינג.
למעשה, סשנים אלה של העברת תהליכים לקבוצה היו כל-כך חשובים למחקר העתידי, של. רון האברד התעקש שלא יהיו גורמים משתנים סמויים שעלולים לטשטש את ניתוח תוצאות ה-CASEs. לכן, במקום הנוהל הנהוג של ציוות תלמידים בזוגות כשהיה צורך לתקן אותם או פשוט כשהם רצו עוד אודיטינג, הוא ארגן חדרים עם טייפים שנרכשו לאחרונה כדי שהתלמידים יוכלו להשמיע מחדש את הקלטות הסשנים של העברת התהליכים לקבוצה ולקבל את הסשנים שוב – ישר ממר האברד.
לאחר מכן, אחרי כל סדרה של תהליכים לקבוצה, הוא נתן סקירה כללית על התיאוריה שעומדת מאחורי האודיטינג שהוא בדיוק נתן. לדוגמה: בהרצאתו האגדית "מה הפרקליר שלך מנסה לעשות", הוא פירט את המניעים הבסיסיים של תטן וכיצד, על-ידי הבנתם, אודיטור נשאר בשליטה על הסשן.
זה לא כל מה שה-ACC הזה ייצג מבחינת היישום של פיתוחים טכניים. כי כבר בהרצאה הראשונה, מר האברד לימד את האודיטורים משהו שהיום הוא חלק אינטגרלי מנוהל סטנדרטי של אודיטינג – בדיקת חילוף חומרים בסיסי. הוא השתמש באי-מיטר קטן, ה-E-AR-400, כדי להדגים את הבדיקה בזמן שהוא מסביר את הקשר בין התטן לגוף שלו ואיך זה משפיע על חילוף החומרים – נתונים כה חיוניים לכל סשן מוצלח ששום אודיטור או פרקליר לא יכולים בלעדיהם. מה שיותר רלוונטי ל-ACC הזה, ה-E-AR-400 הושאר בחדר כדי שכל תלמיד יבדוק ו/או יטפל בחילוף החומרים שלו לפני סשנים קבוצתיים.
וכל הדברים הללו הם רק הצצה על נתונים שלא יסולאו בפז שנמצאים בהרצאות האלה, שזמינים עכשיו לראשונה, כולל:
- מתיחת-קו-ישר – למה זה התהליך הטוב ביותר להריץ על מישהו שהוא exteriorized.
- הערכה והפחתת ערך – ניתוח המבנה שלהן, כיצד הן קשורות לאימפקט ולאובדן, והטיפול בהן.
- לחיות – כיצד זה מורכב מ-beingness ומתקשורת.
- חיוּת – אדם חי במידה שבה יש לו תקוות וחלומות, ואיך לשקם את היכולת שלו ליצור את העתיד בפוסטולייט.
כאשר ה-ACC ה-4 הגיע לסיומו ב-26 במרץ, 30 אודיטורים נבחרים חזרו לשדה והתחילו להשתמש בלהיטות במיומנויות האודיטינג שהם רכשו. האימפקט של פריצות הדרך של ל. רון האברד שיצרו תוצאות פלאיות בזו אחר זו הדהד ברחבי עולם הסיינטולוגיה והגיע אל המטה המרכזי שלו שנמצא בפניקס אפילו לפני ה-ACC הבא שנפתח שלושה ימים לאחר מכן.
בנוסף לדגש שהושם על ההתפתחויות שנעשו ב-ACC הזה, היה בו ציון דרך נוסף שבאמת מהווה את התאריך ההיסטורי ביותר בתולדות הסיינטולוגיה: ה-18 בפברואר והפיכת ארגון הסיינטולוגיה הראשון לתאגיד.
